אתמול פורסמה ברשומות הצעת חוק ממשלתית לתיקון מה שכונה "חוק שוויון בנטל" והיה אחד הדגלים המרכזיים שהניפה "יש עתיד" בכנסת הקודמת (ראו ההצעה – כאן).

מלתחילה, החוק שהוצג כהישג היסטורי במאבק ארוך השנים להשגת שוויון בנטל שירות הביטחון, היה חוק בעל תפיסה הדרגתית וחלקית לגבי השגת היעד.

הדרגתית – משום שהחוק מגדיר "תקופת הסתגלות" של שלוש שנים (עד 30 יוני 2017), שבמהלכה יכול שר הביטחון להמשיך ולדחות גיוסם של תלמידי ישיבה עד למתן פטור וזאת, ללא תלות בעמידה ביעדי גיוס כלשהם בקרב האוכלוסייה החרדית.

חלקית – בשלושה מישורים. ראשית, בשל הגישה הליברלית מאוד של החוק להחלפת שירות הביטחון בשירות אזרחי-לאומי, שהנטל על הפרט הכרוך בו אינו דומה לנטל של שירות צבאי. שנית, בשל הנכונות הגורפת לתת דחיית שירות לתלמידי ישיבות עד גיל 21, גם ב"תקופת הקבע", שאחרי תקופת ההסתגלות. שלישית, בשל הנכונות, אפילו במסגרת "תקופת הקבע", לאשר דחיית שירות עד לקבלת פטור (בגיל 26) ל-1,800 תלמידי ישיבה "מתמידים" בכל מחזור, ללא תלות בעמידה ביעדי הגיוס. מדובר במספר משמעותי המהווה כמעט רבע מהמגזר החרדי (ראו נתונים מספריים בפס' 25 לבג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, פורסם באתר הרשות השופטת, 21.2.2012).

ניתן לבקר פשרות אלה בשל פגיעתן בערך השוויון. אכן, לאחר עשור שבו חוק טל ניסה לקדם את היעד של השתלבות החרדים בשירות ללא כפייה וללא הצלחה (כפי שניתח בג"ץ בעניין רסלר לעיל), הצורך ב"תקופת הסתגלות" נוספת מצריך הנמקה רצינית. כמי שבן אחד שלו כבר התגייס והשני צפוי להתגייס באותן שנים שבהן בני גילם החרדים והוריהם ממשיכים "להסתגל" מבחוץ לרעיון של שירות צבאי, הביקורת הזו מדברת אלי במישור הערכי והרגשי. למרות זאת, בהיותי פרגמטיסט ואופטימיסט (חסר תקנה?) יכולתי לראות גם את צד החיוב בהסדר שנקבע בחוק: לראשונה, נקבעה חובה לקבוע יעדי גיוס הולכים ועולים למגזר החרדי, יעדים שיפורסמו ובצידם תתפרסם גם מידת העמידה בהם. שקיפות זו תאפשר ביקורת של הכנסת והציבור על מידת ההצלחה של ההסדר. שנית, בתקופת הקבע (כאמור, מיולי 2017) נקבע גם קשר בין העמידה ביעדי הגיוס לבין סמכותו של שר הביטחון להמשיך ולתת דחיית שירות לתלמידי ישיבות. בהעדר עמידה ביעדים – לא ניתן יהיה להמשיך ולתת דחיות שירות אחרי גיל 21 והנוגעים בדבר יאלצו לשרת בשירות צבאי או לכל הפחות בשירות אזרחי-לאומי.

יחד עם זאת, נדמה לי שהחשש העיקרי, דווקא מנקודת מבט פרגמטית, היה כי "תקופת ההסתגלות", במציאות הפוליטית הישראלית, מבטיחה כי החוק לא יחול לעולם. די בכך שהמפלגות החרדיות יהיו בקואליציה פעם אחת במהלך אותן שלוש שנים, כדי שהחוק יישאר על הנייר. נראה, כי חשש זה עלול להתממש בימים אלה ובעקבות הצעת החוק החדשה.

הצעת החוק מלאה ב"מלים יפות" על מעבר ל"שיתוף פעולה אמתי" עם הציבור החרדי. הבעיה היא, שהעניין כבר נוסה בחוק טל – ללא הצלחה.

בפועל הצעת החוק עושה שני דברים מרכזיים – מאריכה את תקופת ההסתגלות בשלוש שנים נוספות (עד 30 יוני 2020), כלומר – עוד שלוש שנים שבהן גיוס תלוי ברצונו הטוב של הציבור החרדי ובו בלבד. שנית, מחליפה את "תקופת הקבע" בעוד שלוש שנים של "תקופת הסתגלות שנייה" (עד 30 יוני 2023) במהלכה, גם בהעדר עמידה ביעדי הגיוס "דחיית השירות למי שגילו עולה על 21 תתאפשר בהיקפים שיקבע שר הביטחון לפי שיקול דעתו, לכל שנת גיוס, בשים לב ליעדי הגיוס באותה השנה." (ראו דברי הסבר להצעת החוק). כלומר, בתקופה השנייה, אי עמידה ביעדי הגיוס לא תחייב את גיוסם של צעירים חרדים בני 21, אלא הדבר יהיה נתון לשיקול דעתו של שר הביטחון. במציאות קואליציונית כמו זו הנוכחית, המשמעות המעשית היא שגם בתקופה זו, שר הביטחון "יורה" לגייס את אותם חרדים שיואילו בטובם להתגייס מרצונם.

ומה אחר-כך? הצעת החוק מציינת במפורש שאין היא מגדירה את הסדר הקבע. בכל זאת מדובר בעוד שש שנים וכנראה שאין לממשלה הנוכחית את הרצון והיכולת לתכנן לטווח כזה.

ועוד הרהור אחד –  החוק הנוכחי מסובך מאוד, מנוסח בצורה נפתלת, לרבות הפניות לסעיפים שמפנים לסעיפים אחרים. הבנת הצעת החוק – מסובכת עוד יותר, שכן מטבעה היא מוסיפה ומשמיטה מטקסט אחר, שיש לעיין בו בנפרד. גם כמי שעסק שנים רבות בחוק שירות ביטחון, המשימה הייתה מאתגרת. מתגנבת המחשבה שמסך העשן הזה אינו מקרי והוא משרת את מי שמבקש ל"שווק" את החוק לציבור הרחב, בגרסתו הקודמת ובגרסתו המוצעת.

אני מניח שהצעת החוק הזו תעבור. לפחות, לשם "הוצאת קיטור" אני מזמין את הקוראים להציע הצעות יצירתיות להסתייגויות מהחוק (שתדחנה, כמובן). חשבתי על שתי הסתייגויות חלופיות לשם החוק: "במקום 'חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21) התשע"ו-2015' יבוא 'חוק לדחיית גיוס חרדים עד לבוא המשיח, התשע"ו-2015'" או אולי "חוק לעידוד השתמטות, התשע"ו-2015"?

עוד רעיונות?

מודעות פרסומת