אתמול פורסמה ברשומות הצעת חוק ממשלתית לתיקון מה שכונה "חוק שוויון בנטל" והיה אחד הדגלים המרכזיים שהניפה "יש עתיד" בכנסת הקודמת (ראו ההצעה – כאן).
מלתחילה, החוק שהוצג כהישג היסטורי במאבק ארוך השנים להשגת שוויון בנטל שירות הביטחון, היה חוק בעל תפיסה הדרגתית וחלקית לגבי השגת היעד.
הדרגתית – משום שהחוק מגדיר "תקופת הסתגלות" של שלוש שנים (עד 30 יוני 2017), שבמהלכה יכול שר הביטחון להמשיך ולדחות גיוסם של תלמידי ישיבה עד למתן פטור וזאת, ללא תלות בעמידה ביעדי גיוס כלשהם בקרב האוכלוסייה החרדית.
חלקית – בשלושה מישורים. ראשית, בשל הגישה הליברלית מאוד של החוק להחלפת שירות הביטחון בשירות אזרחי-לאומי, שהנטל על הפרט הכרוך בו אינו דומה לנטל של שירות צבאי. שנית, בשל הנכונות הגורפת לתת דחיית שירות לתלמידי ישיבות עד גיל 21, גם ב"תקופת הקבע", שאחרי תקופת ההסתגלות. שלישית, בשל הנכונות, אפילו במסגרת "תקופת הקבע", לאשר דחיית שירות עד לקבלת פטור (בגיל 26) ל-1,800 תלמידי ישיבה "מתמידים" בכל מחזור, ללא תלות בעמידה ביעדי הגיוס. מדובר במספר משמעותי המהווה כמעט רבע מהמגזר החרדי (ראו נתונים מספריים בפס' 25 לבג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל, פורסם באתר הרשות השופטת, 21.2.2012).
ניתן לבקר פשרות אלה בשל פגיעתן בערך השוויון. אכן, לאחר עשור שבו חוק טל ניסה לקדם את היעד של השתלבות החרדים בשירות ללא כפייה וללא הצלחה (כפי שניתח בג"ץ בעניין רסלר לעיל), הצורך ב"תקופת הסתגלות" נוספת מצריך הנמקה רצינית. כמי שבן אחד שלו כבר התגייס והשני צפוי להתגייס באותן שנים שבהן בני גילם החרדים והוריהם ממשיכים "להסתגל" מבחוץ לרעיון של שירות צבאי, הביקורת הזו מדברת אלי במישור הערכי והרגשי. למרות זאת, בהיותי פרגמטיסט ואופטימיסט (חסר תקנה?) יכולתי לראות גם את צד החיוב בהסדר שנקבע בחוק: לראשונה, נקבעה חובה לקבוע יעדי גיוס הולכים ועולים למגזר החרדי, יעדים שיפורסמו ובצידם תתפרסם גם מידת העמידה בהם. שקיפות זו תאפשר ביקורת של הכנסת והציבור על מידת ההצלחה של ההסדר. שנית, בתקופת הקבע (כאמור, מיולי 2017) נקבע גם קשר בין העמידה ביעדי הגיוס לבין סמכותו של שר הביטחון להמשיך ולתת דחיית שירות לתלמידי ישיבות. בהעדר עמידה ביעדים – לא ניתן יהיה להמשיך ולתת דחיות שירות אחרי גיל 21 והנוגעים בדבר יאלצו לשרת בשירות צבאי או לכל הפחות בשירות אזרחי-לאומי.
יחד עם זאת, נדמה לי שהחשש העיקרי, דווקא מנקודת מבט פרגמטית, היה כי "תקופת ההסתגלות", במציאות הפוליטית הישראלית, מבטיחה כי החוק לא יחול לעולם. די בכך שהמפלגות החרדיות יהיו בקואליציה פעם אחת במהלך אותן שלוש שנים, כדי שהחוק יישאר על הנייר. נראה, כי חשש זה עלול להתממש בימים אלה ובעקבות הצעת החוק החדשה.
הצעת החוק מלאה ב"מלים יפות" על מעבר ל"שיתוף פעולה אמתי" עם הציבור החרדי. הבעיה היא, שהעניין כבר נוסה בחוק טל – ללא הצלחה.
בפועל הצעת החוק עושה שני דברים מרכזיים – מאריכה את תקופת ההסתגלות בשלוש שנים נוספות (עד 30 יוני 2020), כלומר – עוד שלוש שנים שבהן גיוס תלוי ברצונו הטוב של הציבור החרדי ובו בלבד. שנית, מחליפה את "תקופת הקבע" בעוד שלוש שנים של "תקופת הסתגלות שנייה" (עד 30 יוני 2023) במהלכה, גם בהעדר עמידה ביעדי הגיוס "דחיית השירות למי שגילו עולה על 21 תתאפשר בהיקפים שיקבע שר הביטחון לפי שיקול דעתו, לכל שנת גיוס, בשים לב ליעדי הגיוס באותה השנה." (ראו דברי הסבר להצעת החוק). כלומר, בתקופה השנייה, אי עמידה ביעדי הגיוס לא תחייב את גיוסם של צעירים חרדים בני 21, אלא הדבר יהיה נתון לשיקול דעתו של שר הביטחון. במציאות קואליציונית כמו זו הנוכחית, המשמעות המעשית היא שגם בתקופה זו, שר הביטחון "יורה" לגייס את אותם חרדים שיואילו בטובם להתגייס מרצונם.
ומה אחר-כך? הצעת החוק מציינת במפורש שאין היא מגדירה את הסדר הקבע. בכל זאת מדובר בעוד שש שנים וכנראה שאין לממשלה הנוכחית את הרצון והיכולת לתכנן לטווח כזה.
ועוד הרהור אחד – החוק הנוכחי מסובך מאוד, מנוסח בצורה נפתלת, לרבות הפניות לסעיפים שמפנים לסעיפים אחרים. הבנת הצעת החוק – מסובכת עוד יותר, שכן מטבעה היא מוסיפה ומשמיטה מטקסט אחר, שיש לעיין בו בנפרד. גם כמי שעסק שנים רבות בחוק שירות ביטחון, המשימה הייתה מאתגרת. מתגנבת המחשבה שמסך העשן הזה אינו מקרי והוא משרת את מי שמבקש ל"שווק" את החוק לציבור הרחב, בגרסתו הקודמת ובגרסתו המוצעת.
אני מניח שהצעת החוק הזו תעבור. לפחות, לשם "הוצאת קיטור" אני מזמין את הקוראים להציע הצעות יצירתיות להסתייגויות מהחוק (שתדחנה, כמובן). חשבתי על שתי הסתייגויות חלופיות לשם החוק: "במקום 'חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 21) התשע"ו-2015' יבוא 'חוק לדחיית גיוס חרדים עד לבוא המשיח, התשע"ו-2015'" או אולי "חוק לעידוד השתמטות, התשע"ו-2015"?
עוד רעיונות?
פורסם ע"י lironsblawg ב- משפט וביטחון תגיות: גיוס, צבא ומשפט, שוויון בנטל
lironsblawg 
אל רום
תודה על הפוסט לירון . אני ממש לא שוחה בדבר , אבל פתחתי ככה ברקע את הצעת החוק , אחר כך , בעודי קרוע מצחוק , סגרתי אותה ( את הצעת החוק ) . אם אחד כמוך אותגר , בעיניני ביטחון לא כל שכן , הגעתי למסקנה , שצעיר אני כבר לא אשאר , לקחתי כוס אלכוהולית , ודחיתי רוע הגזירה . טירוף כזה from scratch , חתכתי מן הסיפור . פעם אחרת !!
בוא אבל נשאל שאלה אחת , מאוד הגיונית ורלבנטית :
למה תקופת הסתגלות ? ברי לכולם , שבמצב הנוכחי / עתידי לפחות , זה לא מתאים !! אין טעם !! מוטב לפעול בדרכים עקיפות וחכמות , ולקרב אותם לאתוס הלאומי , לאורחות המדינה , מאשר להתכסח ולהתכסח , עם אנשים שמוכנים למות על קידוש השם , בטח על חילול השם על ידי שירות בצבא .
בסך הכל , החקיקה הזו , או הדרת החרדים על ידי " יש עתיד " ( שאני נמנה עם מצביעה) גרמו יותר נזק מתועלת . שהרי , החרדים נקטו בטקטיקה של : שב , ותן להם להבין לבד …. ואכן :
הציבור הבין , שהם לא בעיית הבעיות , הם בעיה זניחה יחסית !! והבעיות התקציביות והכלליות , לא ממש קשורות לחרדים . ואחר כך , חזרו בגדול , והראו לכולם , מי בעל הבית האמיתי .
יש המון יתרון לקבוצה חרדית כה גדולה במדינת ישראל , תקצר כאן היריעה , צריך שום שכל ……
להתראות
lironsblawg
שלום אל רום ותודה על תגובתך,
אני נוטה להסכים עם הגישה העקרונית שאתה מציג: אכן, יש תועלת רבה ל"דרכים עקיפות חכמות" לקירוב וכו' על פני התעמתות לשם התעמתות המעוררת אנטגוניזם. כמגשר, אני וודאי מזדהה עם השאיפה לדיאלוג והסכמה.
הבעיה היחידה היא, שהחוק בנוסחו הנוכחי דווקא צועד בדרך זו ממש. מעבר למנגנון ההדרגתי והחלקי שתיארתי, אתן שלוש דוגמאות:
ס' 26ג(א) לחוק: "הוראות פרק זה יחולו נוכח ההכרה בחשיבות לימוד התורה." כלומר, יש כאן הכרה הצהרתית מפורשת ובחוק של המדינה בערך שבשמו הציבור החרדי מבקש קבלת דחיית שירות.
ס' 26כו לחוק: "צבא הגנה לישראל יפעל לאפשר שמירה על אורח חייו של מי שהתגייס לשירות סדיר לפי פרק זה." כאן ניתן מענה לחשש של הציבור החרדי מניצול המסגרת הצבאית להשפעה על תפיסתו ואורח חייו הדתי.
ס' 26כ(א) לחוק: "הושגו יעדי הגיוס שעליהם החליטה הממשלה בשנת גיוס מסוימת החל משנת הגיוס שתחילתה בחודש יולי 2016, רשאי שר הביטחון להמשיך ולדחות, בצו, את מועד התייצבותו לשירות סדיר של מיועד לשירות ביטחון שהגיע לגיל 21 באותה שנת גיוס..עד הגיעו לגיל 26, אף אם לא הושגו יעדי הגיוס בשנות הגיוס שלאחר אותה שנת גיוס." כלומר, מופעלת כאן בעיקר "שיטת הגזר": עמידה ביעדי הגיוס, ההדרגתיים מאפשרת המשך מתן דחיית שירות עד הפטור למי שלא התגייס באותה שנה. זאת, כמובן, מחוץ למכסת ה"מתמידים" ובתקופת הקבע! תאר לעצמך שהחוק היה קובע שבעיר מסוימת, שבה גויסו 80% מהמחזור בשנה מסוימת, יזכו יתר בני המחזור לפטור משירות צבאי…
אולי הרטוריקה בתקשורת של מי שקידמו את החוק הייתה לעומתית, אבל החוק בנוסחו הסופי הולך כברת דרך ארוכה מאוד לקראת הציבור החרדי, ברמה ההצהרתית והמעשית. למרות זאת, הצעת החוק הנוכחית מיועדת למסמס את המנגנון היחיד שהגביל את האפשרות של שר הביטחון להמשיך ולתת דחיות שירות עד פטור אחרי גיל 21 במקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס ההדרגתיים. חבל.
אל רום
לירון , נו ….אז הרטוריקה בתקשורת הייתה לעומתית , משמע , כל העסק לא נוהל בחוכמה . אתה בכובע אחד , מלין על הסיבוך בסעיפי החוק ובכלל ( ועוד אתה …..) ובכובע שני , מהלל את נוסחו המתחשב והחכם יחסית של החוק ? אז איך החרדים מבינים את זה ? פה חילונים , לא מבינים וקולטים כלום בחוק ומשפט !! ובכלל , מה שכן קולטים , זה :
שחוק הוא חוק !! והוא מחייב , והוא מטיל סנקציות !! אז לירון , זה מעיקרו , לא כל שכן , אל מול חרדים , כלל וכלל לא חכם !!
אפשר וצריך היה למשל , לעבוד ולשכנע בהסכמה אל מול הרבנים הגדולים מכל המגזרים החרדיים ….וסיכוי טוב כמובן שהיה מחלחל לצאן מרעיתם . הרי כל העסק נוהל על ידי נניח לפיד ושכמותו . בעיני החרדים , הם מראש אוכלי שרצים , כופרים בעיקר , אדרכילי זדון ורשע . אז איזה חוכמה יש בזה לא מבין ? לא שאתה אישית אחראי כמובן , אבל בכל זאת , חכם ? רחוק מאוד עם כל הכבוד !!
להתראות
ירמיהו
אני כמובן לא אחלוק שהאידיאל והראוי המוסרי הוא שחרדים יתגייסו, אבל אני תוהה אם בנושא הזה אנו לא נמצאים בתחום שבו קצרה ידו של המשפט הפלילי. אני מתכוון לתהיות לגבי הישימות של גיוס חרדים בכפייה.
שאלה ראשונה שצריך לשאול היא האם אפשרי עובדתית לגייס חרדים שלא רוצים להתגייס באמצעות כפייה? האם חרדים, תלמידי ישיבות, שלא מעוניינים בגיוס, יצייתו לחוק הגיוס בהיקפים משמעותיים רק מתוך מורא הדין? האם הרבנים לא יצוו שלא להתגייס? האם החרדים יצייתו לחוק ולא לרבנים? האם החרדים יצייתו לפחות לשירות אזרחי? האם לא תהיה סרבנות המונית ומרי אזרחי המוני?
בהנחה שהחרדים לא ישרתו גם אם תהיה חובת גיוס נשאלת השאלה האם מצב שבו מופעלת ענישה פלילית, לרבות מאסר, כלפי היקף גדול של חרדים סרבנים הוא מצב עדיף על המצב הנוכחי?
בעניין זה אני מפנה לטור של אסא כשר שהרעיון שלו הוא פחות או יותר שבעניין גיוס חרדים "אל תהיה צודק-תהיה חכם"
http://www.kikar.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%91%D7%A8-%D7%94%D7%A7%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%AA%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%A6%D7%94%D7%9C-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%94%D7%A1%D7%A0%D7%A7.html
לגבי שירות אזרחי כחלופה, כאן יש התנגדות גם מקרב התומכים בחובת גיוס לצבא. טענה היא ששירות אזרחי יגרום לכך שמקומות עבודה ייתפסו ע"י משרתי השירות האזרחי וכך חיילים משוחררים ייפגעו כי משרתי השירות האזרחי תפסו להם מקומות עבודה.