אין טעם לדון ב"למה קרה" כי כדי להבין למה, צריך קודם להבין "מה קרה", לפרטי הפרטים של ההתרחשויות. התמונה עדיין חלקית מאוד. בוודאי למי שניזון מהתקשורת בלבד. במצב כזה, כל אחד נוטה להשליך על הניתוח את השקפת עולמו. מי שכועס על שלושה גדודים של צה"ל שאבטחו כניסת מתפללים לקבר יוסף בשכם, מתפתה לומר שהכוחות האלה חסרו בעוטף עזה ותושבי העוטף הופקרו. האם זה נכון? אני לא יודע. זה נכון לכל הניסיונות האחרים למצוא אשמים קונקרטיים, ב"רפורמה המשפטית" או במחאה נגדה. חשוב מאוד לברר ביסודיות למה קרה ולהסיק מסקנות – אישיות ומערכתיות, אבל זה לא ריאלי עכשיו.
גם אני נמנה עם אלה הסבורים שבנימין נתניהו היה צריך ללכת הביתה מזמן, מסיבות שלא קשורות לכישלון אתמול. מפתה לומר שעכשיו עליו להתפטר. אמנם, זה היה צעד ראוי של נטילת אחריות ציבורית – אם אתה ורק אתה אחראי לכך שמדינה שמייצאת רק תפוזים הפכה לאומת ההיי-טק, קח גם אחריות על הכשלון המחפיר אתמול.
אבל האמת היא, שעכשיו נתניהו לא צריך להתפטר, וגם לא הרמטכ"ל, ראש השב"כ ואחרים. לא מחליפים את הקודקודים בזמן לחימה, זה לא אחראי. להחליף קודקודים מחייב זמן למידה וחפיפה ואין לנו את הזמן הזה עכשיו. הזמן לדין וחשבון ציבורי יבוא אחר כך ואם עם חפץ חיים אנחנו – לא נוותר על דין וחשבון נוקב ומבוסס עובדות.
כן היה מועיל אם לקבינט היו נכנסים אנשים רציניים ומנוסים מהאופוזיציה והיו יוצאים ממנו אנשים חסרי ניסיון ובלתי אחראים, שלא היו צריכים להיות בו מלכתחילה. זה היה מועיל עניינית לאיכות קבלת ההחלטות וגם מועיל לאמון הציבור.
ראיתי לנכון לכתוב את הפוסט הזה, להבדיל מהרבה השערות ומחשבות על מה שקרה שהחלטתי לשמור לעצמי, בגלל תחושה שאסור שאשתוק לנוכח מה שעלול לקרות.
גם דמי רותח לנוכח תמונות הזוועה, אבל מדינה חזקה ורצינית פועלת באופן מושכל, גם במצבים קשים. "מושכל" אין משמעו הססני או חלש, משמעו חכם ובראייה לטווח רחוק. תוצאת המלחמה לא תימדד במהירות התגובה. לא מדובר בדו-קרב אקדוחנים במערבון. רוצים לקח ממלחמת יום הכיפורים? היזכרו בהתקפת הנגד הכושלת בסיני ביום השלישי של המלחמה. צה"ל גייס מילואים ועכשיו הוא צריך זמן להכין את המכונה האימתנית הזו על מנת שתדרוס לאבק את האויב השפל. ברור שהתגובה צריכה להדהד, לא רק בעזה, בכל המזרח התיכון ומעבר לו. ברור שאויבנו צריכים להבין שעם ילדים, נערות וסבתות יהודיות כבר לא מתעסקים.
enough is enough
אבל בחוכמה ובאופן מושכל.
עוד "חוכמה" מקובלת עכשיו היא שצריך להשליך את המשפט הבינלאומי מהחלון. אומרים את זה אנשים שאינם מבינים על מה הם מדברים.
לדיני הלחימה של המשפט הבינלאומי ארבעה עקרונות יסוד, הראשון שבהם הוא עקרון הצורך הצבאי. המשפט הבינלאומי מכיר בצורך הצבאי. הוא אוסר רק על ברוטליות שהיא מעבר לנדרש על מנת לתת מענה לצורך הצבאי. ככל שהצורך הצבאי חזק יותר, ניתן להפעיל יותר כוח ולצמצם את שולי הזהירות שנועדו למנוע פגיעה בחפים מפשע.
לנוכח פשעי החמאס אתמול, אם הדרג המדיני יחליט שצריך להשמיד את כוחו הצבאי של חמאס ולכבוש את עזה, זו מטרה לגיטימית ולשם השגתה ניתן יהיה להשתמש בכוח צבאי רב מאוד, אבל התקפות ברבריות על אזרחים לשם סיפוק תחושת הנקמה לא יועילו להשגת התכלית הצבאית ותרגומה להישג מדיני, להפך – הם יכרסמו באפשרות להשיג אותה. גם אם ההיבט המוסרי לא מטריד אתכם, יש כאן עניין פונקציונלי. ברוטליות היא בזבוז תחמושת בלתי אפקטיבי.
אתן דוגמה – אני תומך בהפסקת הספקת החשמל והדלק לעזה. אני גם חושב שלגיטימי להתנות חידוש הספקה מטעמים הומניטריים בצעדים הומניטריים נגדיים, כלומר, החזרה מיידית של כל האזרחים החטופים ומתן גישה לצלב האדום לכל החיילים בשבי, על מנת לוודא שהם מוחזקים בתנאים נאותים ומקבלים טיפול רפואי הולם. מצד שני, כאשר אני שומע אדם שקול בדרך כלל כמו האלוף (מיל') גיורא איילנד מדבר ברדיו על הפצצת בארות מים בעזה אני נחרד. השמדת תשתיות מי שתייה החיוניות לשרידות אוכלוסייה אזרחית הוא פשע מלחמה, חד וחלק. לחשוב שיש אנשים קיצוניים הרבה יותר שיושבים במוקדי קבלת ההחלטות מדיר שינה מעיני.
לא כך ננצח, ואנחנו ננצח, כי כמו שכתב אלתרמן: "כִּי לֹא נָשׁוּב אָחוֹר, וְדֶרֶךְ אֵין אַחֶרֶת, אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו".
להגיב
lironsblawg 