עולם ומשפט – מבט אישי

ארכיון חודשי: מאי 2015

פסק דינו של כב' השופט ג'מיל נאסר  בתיק זה מיום 5.3.15 עורר אצלי שתי שאלות.

ראשית, כמה מלים על ההקשר: מדובר בתביעה אזרחית הקשורה לעסקת מכר מקרקעין בין התובע לנתבע וליתר דיוק – למיסוי בגין העסקה. התביעה תוקפת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בעבר בעקבות הליך גישור בפני מזכיר בית המשפט. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין. התובע טוען, שבא כוח הנתבע הטעה אותו ביודעין בישיבת הגישור, בטענה כי חבות המס בגין העסקה הופחתה בעקבות השגה לרשויות המס. הטעייה זו הביאה אותו להתפשר על סכום מסוים. מאוחר יותר גילה התובע כי השגה לא הוגשה וחבות המס נותרה בעינה. בית המשפט דוחה את הטענה על יסוד ראייתי – נקבע כי התובע לא יכול היה להוכיח את האמירה המטעה בתצהיר שלו שהוגש, שכן לא נכח כלל בישיבת הגישור, בה נכחו רק באי כוח הצדדים וכן לא הוכיח התובע שאפילו אם הייתה הטעייה, זו השפיעה על שיקוליו בהסכם שהושג. המגשר לא הוזמן להעיד ולא העיד.

שאלה ראשונה: האם יש פרקטיקה לפיה מזכירי בתי משפט מגשרים בין צדדים בבית המשפט? זו פעם ראשונה שאני נתקל במקרה כזה ותוהה אם מדובר באלתור נקודתי או בפרקטיקה רגילה ואם כן – היכן? ומה הכשרתם של המזכירים-המגשרים? כל מי שיכול לשפוך על כך אור, יבוא על הברכה.

שאלה שנייה ועיקרית – סוגיית החיסיון. כידוע, חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בסעיף 79ג(ד) קובע: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי."

בפרשנות מילולית פשוטה, היה השופט צריך לסרב ולקבל תצהיר של התובע על מה שאמר בא כוח הנתבע בהליך הגישור.

יחד עם זאת, במחשבה נוספת גישה כזו מעוררת קשיים: נדמה לי שמטרת החיסיון לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן במסגרת הגישור מבלי להסתכן בכך שהצעות שיציעו או פרטים אחרים שמסרו במסגרת המשא ומתן ישמשו נגדם בהליך השיפוטי, שימשיך להתנהל אם לא יגיעו הצדדים להסכם. ואולם, מה הדין כאשר הצדדים מגיעים בעקבות הגישור להסכם והסכם זה זוכה לתוקף של פסק דין? ונניח, לצורך הדיון, שיסודו של הסכם זה מצוי אכן בהטעיה שהטעה צד אחד את משנהו בתוך הליך הגישור? גישה לפיה לא ניתן להביא ראיות בדבר ההטעיה, שכן היא נעשתה במסגרת הליך גישור, עלולה להביא למצב שייצא חוטא נשכר וחמור מכך – גישה זו עלולה לעודד צדדים לסכסוך לנצל את חיסיון הגישור על מנת לרמות את הצד האחר, מתוך ידיעה שהעניין לא יכול להיחשף בבית המשפט, לפחות לא בהליך אזרחי.

מאידך גיסא, אם אכן יש להכיר בסייג לחסיון, כאשר צד מבקש לתקוף חוזה שנכרת בעקבות הליך של גישור וטוען שהוא בטל בשל פגם שנפל בכריתתו במהלך הגישור, האם לא נפתח פתח לכרסום נטול גבולות בחיסיון? עוד יש לציין, כי אם אכן לא חל החיסיון בנסיבות אלה, לא רק הצדדים רשאים להעיד על מה שאירע בגישור, אלא גם המגשר רשאי ואולי חייב להעיד, אם יוזמן על ידי מי מהצדדים , שהלא החיסיון אינו של המגשר, אלא של הליך הגישור.

ההתלבטות הזו אינה מצויה בפסק הדין, שאינו מתייחס כלל לחיסיון הגישור, היא רק מתעוררת בעקבותיו. אשמח לשמוע אם מי מכם נתקל במצב זה, כיצד נהג וכיצד נפסק.

חדר גישור בהונג קונג