ארכיון חודשי: ינואר 2016

10/01/2016

התראיינתי היום לתכנית "הכול דיבורים" ברשת ב' על סוגיית סרבנות המצפון, אגב הפרסום בנוגע לכוונתה של צעירה בשם תאיר קמינר לסרב (ראו הצהרה שלה – כאן).

אני מצרף קישור לראיון, אני מציע להתחיל לשמוע בתחילת האייטם (1:03:40) על מנת לשמוע גם את הראיון עם תאיר, אבל מי שזמנו קצר, הראיון אתי מתחיל ב-1:16:10 (קצת יותר מחמש דקות):

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1852549

עוד כמה נקודות, שהזמן לא איפשר לי להתייחס אליהן:

נשאלה השאלה בנוגע לאפליה לכאורה בין מי שטעמי המצפון שלה הם "חילוניים" כמו  במקרה זה לבין מי שטעמיה הם טעמי דת – המקבלת פטור משירות צבאי ללא כל קושי.

הטיעון הזה כבר הועלה בפני בית המשפט העליון ונדחה (בבג"ץ 2383/04 מילוא נ' שר הביטחון, פ"ד נט(1) 166, 185 – 189 (2004)). אין הוא טיעון של מה בכך, שכן להבדיל מפטור מטעמי מצפון לגברים, שאינו מעוגן במפורש בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, אלא ניתן מכוח סמכות כללית של שר הביטחון לפטור "מטעמים אחרים" לפי ס' 36 לחוק, פטור מטעמי מצפון לנשים מוגדר במפורש בחוק בנשימה אחת עם הפטור מטעמי דת. ס' 39(ג) לחוק קובע: "יוצא-צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות לרשות שנקבעה על פיהן, כי טעמים שבמצפון או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות." השופטת פרוקצ'יה, בעניין מילוא, קבעה כי "מצפון" של ס' 39(ג) הוא למעשה מושג נרדף ל"הווי משפחתי דתי" ותכליתו לאפשר פטור לנשים המשתייכות לקבוצות חברתיות, אשר תפיסתן המסורתית באשר לתפקידי האישה אינם מתיישבים עם שירות בצבא בכלל. טעמי מצפון, במובן של אידיאולוגיה אישית – פוליטית, ייבחנו באופן שווה לנשים ולגברים לפי ס' 36 הנ"ל ועל בסיס האבחנה בין סרבנות מלאה-פציפיסטית (שמכירים בה אם היא כנה) לבין סרבנות סלקטיבית (שאין מכירים בה). האם זו הייתה המסקנה היחידה האפשרית? כנראה שלא (וראו לביקורת על פסק דין זה: נויה רימלט "על מצפון, מגדר ושוויון: גלגוליה של סרבנות המצפון הנשית בין חוק שירות ביטחון לבג"ץ לאורה מילוא" עיוני משפט כט 449 (התשס"ו).

עניין נוסף שראוי לציין, הוא שברוב הדמוקרטיות המערביות הזכות לפטור משירות צבאי מטעמי מצפון מוגבל לסרבנות "מלאה" ואינה חלה על סרבנות סלקטיבית.

ולבסוף, אני באמת חושב שחשוב שצעירים בעלי רגישות מוסרית לעוולות ולכבודו של האחר ישרתו בשירות צבאי, דווקא בגלל האתגרים הלא פשוטים הכרוכים בכך.

אם לתת דוגמה קיצונית, אזכיר דווקא את  הטבח בכפר קאסם – לפני כמעט ששים שנה, ערב מבצע סיני, אירע כנראה פשע המלחמה החמור ביותר שבוצע ע"י חיילי צה"ל, למעלה מארבעים אזרחים ערבים תושבי כפר קאסם, גברים, נשים וילדים, הוצאו להורג בשובם מהעבודה אחרי תחילת העוצר, לפי פקודה בלתי חוקית ומקוממת. פחות ידוע שהפקודה הזו ניתנה למפקדים בשמונה כפרים ורק בכפר אחד – כפר קאסם היא בוצעה. חשוב שהיו שם שבעת המפקדים האחרים, שבצורה כזו או אחרת סירבו לפקודה בלתי חוקית בעליל. מה היה קורה אם הם היו מסרבים מראש לשרת?

לפוסט קודם שלי בנושא קרוב ראו כאן.

פורסם ע"י lironsblawg ב- משפט וביטחון, משפט פלילי, צבא ומשפט תגיות: סרבנות מצפון