הצעת החוק הממשלתית לתיקון עבירת ההסתה לטרור פורסמה השבוע (ראו – כאן).
שלוש הערות ראשוניות:
ראשית, ההצעה מבחינה בין קריאה לביצוע מעשה טרור לבין דברי שבח, אהדה, עידוד תמיכה והזדהות עם מעשה טרור, כשבמקרה הראשון בלבד לא יהיה צורך להראות אפשרות ממשית שהקריאה תביא לביצוע מעשה טרור, כמו שנדרש היום. באופן תאורטי, אפשר להצדיק את האבחנה על יסוד הבדל בחומרה בין קריאה ישירה לבין עידוד עקיף. באופן מעשי, נדמה לי שייפתח כאן כר נרחב לפרשנויות שונות באשר לאבחנה בין "קריאה" ל"עידוד", למשל.
שנית, אם אכן יש הצדקה לאבחנה המוצעת בין "קריאה" ל"אהדה", מדוע היא רלוונטית רק למעשה טרור ולא למעשה אלימות אחר? (שהדין בנוגע להסתה לביצועו נשאר על כנו).
שלישית, כר נוסף לדקדוקים משפטיים נפתח כאשר נדרש יהיה להבחין בין הסתה לטרור להסתה לאלימות אחרת – היום, החוק כולל הגדרה אחת לשני הדברים. החוק המוצע, אינו טורח להגדיר "טרור" (שאלה לא פשוטה כשלעצמה).