עולם ומשפט – מבט אישי

תגית: טרור

הגרסה הקצרה ביותר של ההצעה שלי:

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.4256696

להלן הטקסט של המאמר:

הדיון הסוער והכאוב בנושא פדיון שבויים ושחרור אסירים משקף את המתח בין רגישותה של החברה בישראל לחיי כל אזרח וחייל לבין החשש מה"מחיר": שחרור של מאות מחבלים, שעלולים לשוב לטרור ולגרום למותם של אזרחים נוספים וכן עידוד חטיפות בעתיד.

לכן, מוצע לגבש עקרונות לחילופי שבויים ועצירים שכוחם דווקא בהיותם גלויים, מוצהרים מראש ומעוגנים באופן שיקשה לסטות מהם. כך אפשר להשפיע על התנהגות הצד שכנגד מראש, הן בשקילת התועלת הטמונה בעצם החטיפה והן בשינוי דרך הלחימה שלו בכלל.

לשם כך יש ליצור קשר בין ציות לדיני הלחימה לבין האפשרות של פעיל ארגון עוין להשתחרר במסגרת עסקת חילופין: מדינת ישראל לא תשחרר פעילי ארגונים עוינים אם ביצעו מעשים המנוגדים לדיני הלחימה. לא יהיו מועמדים לשחרור מי שפגעו במכוון באזרחים. כך, מחבלים שפוצצו אוטובוסים אזרחיים או פעילי טרור ששילחו מחבלים מתאבדים לבצע פיגוע במרכזי קניות יישארו בכלא בכל מצב. כך גם מי שניסו לפגוע בחיילים או במטרות צבאיות בדרכים האסורות לפי דיני הלחימה. למשל, מי שפתח באש לעבר חיילים מחופש לחייל צה״ל או מתוך אמבולנס. גם מי שהרג חייל שנחטף או התעלל בו, ביצע פשע מלחמה ולכן לא ישוחרר. לעומת זאת, מי שנתפסו תוך כדי לחימה, אף אם פגעו בחיילים ישראלים או ברכוש צבאי, יהיו מועמדים לשחרור, אם לא הפרו את דיני הלחימה של המשפט הבינלאומי. למשל, מי שהניחו מטען המיועד לפגוע בסיור צבאי, תקפו מוצב צבאי או נלחמו נגד חיילי צה"ל כשהם נושאים נשק בגלוי.

ההצעה תואמת את המשפט הבינלאומי, שכן אפילו שבוי מלחמה מותר שלא לכלול בחילופי שבויים, אם ביצע פשע מלחמה. ההתייחסות המקילה לחלק ממי שפגעו בחיילי צה"ל היא "הגלולה המרה" שבהצעה הנוכחית לציבור הישראלי. עם זאת, ההצעה איננה פוטרת אותם מעונש, שכן, מלכתחילה, יועמדו לדין פלילי, משום שישראל אינה מכירה בפעילי ארגונים עוינים כבשבויי מלחמה. ההקלה תיעשה רק אם וכאשר יעמוד הסכם חילופין על הפרק.

לרעיון המוצע יתרונות רבים.

ראשית, משום שמבחינה מוסרית, פגיעה באזרחים היא מעשה מגונה יותר מפגיעה בחיילים, למרות הכאב הכרוך בפגיעה בכל ישראלי והיחס המיוחד לחיילי צה"ל. להבחנה המוצעת בסיס ערכי מוצק יותר מאשר לקריטריון של "דם על הידיים", שנוטה להחמיר עם "דרג השטח" הזוטר, לעומת הדרג המשלח הבכיר, ומתייחס לתוצאה תוך התעלמות מן הכוונה.

ההבחנה המוצעת גם מבוססת על המשפט הבינלאומי, על כן תקל על ההסברה בעולם: מי שישראל אינה מוכנה לשחרר אינם "לוחמי חופש" שהתנגדו ל"צבא כובש", אלא פושעי מלחמה, שכל מי שמכבד את הנורמות הבינלאומיות צריך להוקיע ולהעניש.

והחשוב ביותר, ההצעה יוצרת מניע משמעותי לציית לדיני הלחימה ולהימנע מפגיעה באזרחים, הן ברמת הארגון והן ברמה האישית של הפעיל, שאינו מעוניין שתישלל האפשרות לשחררו אם ייתפס.

לשם כך, נדרש להבטיח, כי מסר אמין ורציני בדבר המדיניות הישראלית החדשה יועבר לכל הדרגים בארגוני הטרור. עיגון מראש של המדיניות בחקיקה בכנסת עשוי לתרום לכך. לעתים, כבילת ידיה של הממשלה דווקא מהווה יתרון במשא ומתן ומבהירה לצד שכנגד כי "חוקי המשחק" וגבולות האפשרי השתנו.

מובן, שאין ביטחון כי שינוי התנהגות יושג בגלל המדיניות המוצעת. אולי פעילי טרור אינם "שחקנים רציונליים" ואולי יש להם מניעים חזקים יותר להמשיך לפגוע באזרחים. בכל מקרה, המדיניות המוצעת מאזנת באופן צודק יותר בין חובתנו לפדות ישראלי שנשבה לבין חובתנו להרתיע מפני מעשי טרור ולצמצם את הסיכון הכרוך בשחרור מחבלים.

הכותב הוא עמית מחקר בתוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה ע"ש אמנון ליפקין שחק במכון הישראלי לדמוקרטיה, ולשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי בצה"ל

 

סמל ברגדאל מצבא ארה"ב: שוחרר משבי הטליבאן תמורת חמישה אפגנים שהוחזקו בגוואנטנאמו


התראיינתי אתמול (17/6) לתכנית "שישי בחמש" בערוץ 1, בהגשת אורי לוי וכנרת בראשי.

הנושאים היו התקדמות משפטו של אלאור אזריה, החייל היורה מחברון ומשמעות העדויות הנוספות שנשמעו השבוע. בנוסף לכך, התייחסתי גם לתביעת נזיקין שהוגשה על ידי משפחתו של הבטום זרהום, אזרח אריתראי שזוהה בטעות בזמן הפיגוע בבאר שבע כמחבל, נורה והוכה אחר כך בידי ההמון במקום.

קישור לתכנית: (תחילת הראיון בדקה 34:20 לערך, כשמונה דקות):

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=1998811

שייש בחמש2 שישי בחמש1 שישי בחמש3


שלשום דחה בית המשפט העליון עתירה נוספת כנגד הריסת בתי מחבלים. הפעם, מדובר בהריסת ביתו בשכם של מי שמיוחסת לו עמידה בראשו של החוליה שרצחה את בני הזוג הנקין ז"ל (בג"ץ 7220/15, ראו – כאן).

כב' השופטים שהם והנדל, בדעת רוב, דחו את העתירה.

מעניינת יותר, דעת המיעוט של כב' השופט מזוז. בשל חשיבותם, אביא את הדברים כלשונם:

"חידוש הפעלתה של תקנה 119 בשטחי יהודה והשומרון ומזרח ירושלים לאחר תקופה של כעשור (2014-2005) בה הוקפאה הפעלתה, מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות, אשר להשקפתי טרם ניתן להן מענה מספק ועדכני בפסיקתו של בית משפט זה. בית המשפט דחה לאחרונה ניסיונות להביא לדיון מחודש ומקיף בסוגיות אלה (בג"ץ 8091/15 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון (31.12.2014); דנג"ץ 360/15 המוקד להגנת הפרט נ' שר הביטחון (12.11.2015)). ההנמקה העיקרית שניתנה לכך הייתה שנושאים אלה כבר נדונו והוכרעו בפסיקה קודמת. אלא שבחינה זהירה מצביעה על כך שהדיון בסוגיות אלה בפסיקה קודמת לא היה ממצה, ויתרה מכך, מדובר בעיקר בפסקי דין משנות ה- 80 ותחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת, בטרם העידן החוקתי במשפט הישראלי, וכאשר בתקופה שחלפה חלו גם תמורות מפליגות בנורמות המשפט הבינלאומי הרלבנטיות לסוגיה זו." (פס' 4 לפסק דינו)."

לפני כשלושה שבועות, בקבוצה משפט וביטחון בפייסבוק, התייחסתי לדחיית הבקשה לדיון נוסף בנושא (דנג"ץ 360/15), שנעשתה מנימוקים פרוצדורליים וכתבתי: "כשבוחנים את ההקשר הכולל של פסיקת בית המשפט העליון בנושא הריסות בתים, החל משנת 1979, קשה להימנע מתחושה שבית המשפט מתחמק."

ובכן, כב' השופט מזוז אינו מבקש להתחמק וסבור שעל בית המשפט העליון לברר "בירור יסודי של השאלות" שפירט בראשי פרקים בלבד. לעניות דעתי הוא צודק. שיקולים של יציבות הדין והזהירות הנדרשת באשר לסטייה מפסיקה קודמת אינם יכולים להצדיק הימנעות מבירור יסודי של הסוגיה בבית המשפט העליון. לא למותר לציין, כי טמינת הראש בחול לא תסייע במניעת הליכים כנגד מדינת ישראל או כנגד ישראלים בערכאות זרות ובינלאומיות. האם הדברים יצליחו להניע בחינה מחדש של עמדת בית המשפט העליון? ימים יגידו.

Animation-D9-demolish-house01


הצעת החוק הממשלתית לתיקון עבירת ההסתה לטרור פורסמה השבוע (ראו – כאן).
שלוש הערות ראשוניות:
ראשית, ההצעה מבחינה בין קריאה לביצוע מעשה טרור לבין דברי שבח, אהדה, עידוד תמיכה והזדהות עם מעשה טרור, כשבמקרה הראשון בלבד לא יהיה צורך להראות אפשרות ממשית שהקריאה תביא לביצוע מעשה טרור, כמו שנדרש היום. באופן תאורטי, אפשר להצדיק את האבחנה על יסוד הבדל בחומרה בין קריאה ישירה לבין עידוד עקיף. באופן מעשי, נדמה לי שייפתח כאן כר נרחב לפרשנויות שונות באשר לאבחנה בין "קריאה" ל"עידוד", למשל.
שנית, אם אכן יש הצדקה לאבחנה המוצעת בין "קריאה" ל"אהדה", מדוע היא רלוונטית רק למעשה טרור ולא למעשה אלימות אחר? (שהדין בנוגע להסתה לביצועו נשאר על כנו).
שלישית, כר נוסף לדקדוקים משפטיים נפתח כאשר נדרש יהיה להבחין בין הסתה לטרור להסתה לאלימות אחרת – היום, החוק כולל הגדרה אחת לשני הדברים. החוק המוצע, אינו טורח להגדיר "טרור" (שאלה לא פשוטה כשלעצמה).


היום התפרסם כי בית הדין של האיחוד האירופי פסל את הכללת ארגון החמאס ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד. ההודעה לתקשורת מטעם בית הדין (פסק הדין המלא טרם נמסר לפרסום) מדגישה כבר בכותרת כי ההחלטה מבוססת על טעמים פרוצדוראליים בלבד. הבסיס לפסילה, כך נמסר, הוא פגם בתשתית העובדתית של ההחלטה. נכתב בהודעה כי החלטתה של המועצה התבססה על מידע מהתקשורת ומהאינטרנט ולא על החלטות של גופים לאומיים מוסמכים, כפי שמתחייב.

עוד חשוב להדגיש, כי בית הדין החליט לעכב את ביצוע ההחלטה (כלומר, הוצאת החמאס מרשימת ארגוני הטרור) למשך שלושה חודשים ואם יוגש ערעור על ההחלטה לבית הדין האירופי לצדק – עד להכרעה בערעור.

ובסיום ההודעה, מודגש שוב כי היא מבוססת על טעמים פרוצדורליים וכי לא משתמעת ממנה שום עמדה לגבי השאלה המהותית האם יש לסווג את החמאס כארגון טרור לפי חקיקת האיחוד.

השר בנט מיהר להגיב על ההחלטה. הוא מצוטט ב"מעריב" כאומר: "חוקי הסדום של בית המשפט האירופי התירו את דמם של היהודים". הוא לא היחיד שהגיב באופן מתלהם, אחרים הזכירו אנטישמיות, שואה ומה לא.  אבל השר בנט הוא שר בממשלת ישראל, אפילו שר הכלכלה, תפקיד ממנו אפשר להיווכח בחשיבות הקשרים הכלכליים והאחרים עם אירופה. מותר לצפות ממנו לקצת מתינות ושיקול דעת? כנראה שלא כאשר הבחירות כל כך קרובות.

ומהם אותם "חוקי סדום"? לדרוש שהכרזה על ארגון טרור, הכרוכה בפגיעה בקניין והקפאת נכסים תהיה מבוססת על החלטת רשות מוסמכת ומידע משכנע? אם אלה חוקי סדום, אז יש לי חדשות עבור השר בנט, חוקים אלה חלים גם בישראל (אולי בגלל ששטח סדום המקראית באמת מצוי בתחום תחולת החוק הישראלי). כך קבע השופט זמיר בעניין התשתית הנדרשת להכרזה על ארגון טרור לפי פקודת מניעת טרור:

"אכן, יש מקום להיזהר מאוד לפני שמכריזים על חבר אנשים כי הוא ארגון טרוריסטי, ומחילים עליו את הגזירות הקשות שבפקודת מניעת טרור. המשורר הלאומי אמר אמנם בשעתו כי אין בודקים בשעת הסכנה. אך כיום, במדינת ישראל, לפי מצוות הדין, בודקים גם בודקים, שמא 'מרוב חרדה לשמירת הדמוקרטיה ייהפכו עקרונותיה לתיאורטיים גרידא, ובו זמנית יתנכרו למשמעויותיה המעשיות ויטילו מראש הגבלות ואיסורים לרוב על החירויות' … לכן על הממשלה לבדוק היטב אם אכן הנסיבות דורשות הכרזה על חבר אנשים שהוא ארגון טרוריסטי. בית המשפט עומד נכון לבדוק כל הכרזה כזאת, כדי לברר אם היא עומדת במבחן הדין: אם היא מבוססת על נתונים בדוקים, מכוונת לתכלית ראויה ונדרשת לפי מבחן המידתיות. וזאת לדעת, שבית המשפט, בהיותו מודע לחשיבות הבסיסית של חירות ההתאגדות במדינה דמוקרטית, לא ירשה שחבר אנשים יוצא אל מחוץ לחוק, אף לא בסערת רגשות העוברת על הציבור בעקבות אירוע חריג, אלא על יסוד ראיות ברורות ומשכנעות שטמונה בו סכנה ממשית של מעשי אלימות חמורים."

ועל מנת להקדים רטינה אוטומטית על בית המשפט העליון ו"שמאלניותו", המקובלת בחוגיו של השר בנט, ראוי לציין כי הדברים נאמרו במסגרת עתירה כנגד דחיית בקשה לקיים עצרת של תנועת "כך", שאף היא הוכרזה ארגון טרור (בג"ץ 6897/95 כהנא נ' קצין אג"מ, משטרת ישראל, פ"ד מט(4) 853, 859 – 860 (1995)).

אין משמעות הדברים שלא ניתן לבקר את החלטתו של בית הדין האירופי. אחרי שנוכל לעיין בנוסח ההחלטה המלא, נוכל להתרשם אם הטיעונים הפרוצדורליים משכנעים או אם הם נראים כדקדוקי עניות. עוד ראוי לשאול היכן הייתה הנציבות האירופית (הרשות המבצעת) – הרי רשימת ארגוני הטרור היא משנת 2001 ואילו ההליך הנוכחי, נראה שהתחיל בשנת 2010. מרגע שהוברר שיש טענות כנגד תקינות ההליך, מה מנע לבצע את התהליך הפרוצדורלי בעניין חמאס כהלכתו, על מנת שכל קביעה ביחס לתקינות ההליך המקורי תהפוך לתאורטית בלבד?

ובכל זאת, האמירה בדבר "התרת דמם של היהודים" ביחס להחלטה שבמפורש נותנת פרק זמן משמעותי לתיקון הפגם לפני שתיכנס לתוקף וזאת על מנת למנוע נזק בלתי הפיך של שחרור כספי החמאס  המוקפאים, היא אמירה מוגזמת והיסטרית, אפילו בתקופת בחירות.

European_Court_of_Justice_(ECJ)_in_Luxembourg_with_flags_0017.JPG_(1674479483)

 


אתמול (2.6) התראיינתי לתכנית "לונדון וקירשנבאום" (ערוץ 10) בנוגע לסוגיית המעצרים המנהליים. אני מצרף קישור לאתר התכנית (הריאיון החל מדקה 33):

http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1060073&sid=182

אפשר גם בקישור הבא:

 

 

לונדון וקירשנבאום יוני 14 16לונדון וקירשנבאום יוני 14 14לונדון וקירשנבאום יוני 14 13לונדון וקירשנבאום יוני 14 5לונדון וקירשנבאום יוני 14 4

 

חג שבועות שמח!