ושוב נשמעים גינויים על הארגון ה"אנטישמי" אונסק"ו ששוב מתעלם מן הקשר בין העם היהודי לארצו (למשל, דיווח ב"הארץ": כאן). ההקשר הפעם הוא החלטת הארגון לצרף את העיר העתיקה של חברון לרשימת אתרי מורשת עולמית ובמקביל, לרשימת אתרי מורשת עולמית בסכנה.

מי שעוד מוצא עניין בעובדות, עשוי למצוא עניין בארבע ההבהרות הבאות:

לא אתר מורשת פלסטיני – אתר מורשת עולמי:

פלסטין היא מדינה חברה באונסק"ו. זכותה של ישראל לא להכיר בה כמדינה ולהתנגד לקבלתה כמדינה לאונסק"ו, כפי שגם עשתה ואולם, מרגע שהארגון הכיר בה כמדינה חברה, היא יכולה להגיש לאישור כאתרי מורשת עולמית אתרים המצויים בשטחה. יחד עם זאת, התפיסה היא שאתרי מורשת עולמית שייכים לאנושות כולה, ללא קשר למדינה שבשטחה הם נמצאים, כך מודגש באותיות קידוש לבנה בהסבר על המושג "world heritage"  באתר אונסק"ו:

"World Heritage sites belong to all the peoples of the world, irrespective of the territory on which they are located"

משמעות הדברים שעצם קבלת הבקשה הפלסטינית אין בה הכרה בבלעדיות של הקשר הפלסטיני לאתר. אין דבר כזה "אתר מורשת פלסטיני" מדובר ב"אתר מורשת עולמי".

קבלת הבקשה איננה מחזקת תביעה פלסטינית לריבונות בעיר העתיקה של חברון:

המסגרת המשפטית לכל המוסד של אתרי מורשת עולמית היא אמנה בינלאומית משנת 1972 (Convention concerning the Protection of the World Cultural and Natural Heritage). ישראל ופלסטין חברות באמנה. מנסחי האמנה לא התעלמו מן האפשרות שאתרי מורשת עולמית עלולים להימצא במקום שלגביו יש מחלוקת טריטוריאלית. על כן, סעיף 11(3) לאמנה מציין במפורש כי הכללה ברשימה של אתר המצוי באזור שלגביו יותר ממדינה אחת טוענת לריבונות או לסמכות שיפוט  איננה גורעת בשום דרך מזכויות הצדדים לסכסוך.

תיאור האתר אינו מתעלם מן הקשר שלו לעם היהודי:

בתיאור מערת המכפלה כמוקד עניין בתוך העיר העתיקה של חברון המקום מכונה במקביל "מסגד אברהים" ו"קברי האבות" (the tomb of the Patriarchs). בהמשך, שמו של אבינו מצוין בשתי צורות (Abraham / Ibrahim). לבסוף, נכתב במפורש כי האתר הוא מוקד עלייה לרגל לשלוש הדתות המונותיאיסטיות: יהדות, נצרות ואסלאם (היהדות מוזכרת ראשונה, אם תהיתם).

אתר מורשת עולמית בסכנה – לאו דווקא בגללנו:

הקריטריונים להכללה ברשימת אתרי מורשת עולמית בסכנה מנויים בסעיף 11(4) לאמנה. הם כוללים אתרים שלגביהם נדרשות פעולות שימור רחבות היקף לאור סכנות חמורות וספציפיות מסוגים שונים, חלקן מעשי ידי אדם (כגון, פיתוח תיירותי או עירוני מואץ, סכסוך מזויין) וחלקן טבעיות (עליית מפלס המים, רעידות אדמה וכיוב'). אין בידי מידע על הטעמים בגללם ביקשו הפלסטינים שהאתר יוכנס לרשימת אתרים בסכנה, אולם חשוב לציין כי עצם ההכנסה לרשימה אין בה בהכרח האשמה של ישראל בהתנכלות לאתר. יחד עם זאת, אפשר לתהות האמנם יש הצדקה לכך שמתוך רשימה של  55 אתרי מורשת עולמית בסכנה בעולם כולו, ארבעה מצויים בשטחים ובירושלים (העיר העתיקה של ירושלים, לפי בקשת ירדן, כנסיית המולד ודרך עולי הרגל בבית לחם, אזור עצי הזית והגפנים בבתיר, מדרום לירושלים וכעת – העיר העתיקה של חברון, כולן לבקשת פלסטין).

תמונה: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי

 

מודעות פרסומת