בשנים האחרונות מתפרסם ערב ראש השנה (העברית) סיכום פסקי הדין המרכזיים שבחרו שופטי בית המשפט העליון מהשנה החולפת (ראו – כאן). במאמר מוסגר, יש כאן לדעתי מסמך מרתק. הקונבנציה המסורתית היא שהשופטים מדברים רק דרך פסקי הדין, אך בעצם הבחירה ב-62 פסקי דין (השנה) מבין אלפי פסקי דין שניתנו יש אמירה ומשום שמדובר בבחירה קבוצתית של השופטים, אני בטוח שמניתוח אפשר להגיע למסקנות מעניינות גם על הדינמיקה בתוך בית המשפט.

צר עולמי כעולם נמלה, אמרה המשוררת ועל כן את תשומת לבי  משכה העובדה שמתוך 62 פסקי דין בכל תחומי המשפט ו-22 פסקי דין בתחום משפט חוקתי, משפט מינהלי ודיני עבודה שלושה מפסקי הדין עוסקים בהריסת בתים לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945 (מס' 14 – 16 ברשימה). אף אחד מפסקי הדין לא הכריע בשאלת חוקיותו העקרונית של אמצעי זה. אז נכון, שפסקי דין מרכזיים הם לאו דווקא פסקי דין הקובעים תקדים. המרכזיות עשויה לנבוע מהיות הסוגיה בלב העניין הציבורי. ובכל זאת, אני מתקשה להבין את הבחירה הזו ומשמעותה. ניתן היה לבחור אחרים (ראו למשל – כאן וכאן), אבל מה שבעיקר מהדהד הוא העדרם של פסקי הדין בהם נדחתה העתירה לבחינה מחדש של חוקיות האמצעי וכן הבקשה לדיון נוסף בעניין, אף הם ניתנו בשנה החולפת.

שאולה הייטנר. מתוך אתר פיקיוויקי

שאולה הייטנר. מתוך אתר פיקיוויקי