לאחרונה, הוגשו עתירות לבג"ץ כנגד הסכם הפיוס עם טורקיה, בעניינו השתתפתי בפאנל לא מזמן (ראו – כאן) .

יהיה זה מפתיע יותר מה-Brexit אם עתירות אלה תתקבלנה. יש שורה ארוכה של תקדימים הנוגעים לעתירות כנגד הסכמים מדיניים, שנדחו על ידי בג"ץ על הסף.

יחד עם זאת, תוצאת לוואי חיובית של העתירות היא חשיפת נוסח הסכם הפיוס, שצורף לתגובת המדינה (ראו- כאן). אבקש להודות לאל רום, אחד המגיבים הקבועים בבלוג שלי, על הסבת תשומת לבי לכך.

אבקש, אם כן, להעיר מספר הערות לאחר עיון בנוסח המלא של ההסכם.

ההסכם מורכב משני מסמכים – הסכם פרוצדורלי בדבר פיצויים ומזכר בנוגע לנורמליזציה בין המדינות.

עיקרי ההסכם:

מצוין כי תשלום הפיצויים של ישראל לטורקיה עבור משפחות הנפגעים הוא לפנים משורת הדין (ex-gratia) ואין בה משום הודאה באחריות, פלילית או אזרחית. המזכר בנוגע לנורמליזציה מוסיף כי המשפחות שתקבלנה פיצויים תחויבנה לחתום על ויתור על תביעות בנוגע לאירוע המשט וכתבי ויתור אלה יועברו לממשלת ישראל.

ההסכם פוטר את ישראל, שליחיה ואזרחיה באופן מלא מכל אחריות, אזרחית או פלילית, מפני תביעות שהוגשו בטורקיה או יוגשו בעתיד בטורקיה ע"י טורקיה, על ידי אנשים או תאגידים טורקים.

אם תוגש, למרות ההסכם, תביעה כספית כנגד ישראל או שליחיה, על ידי אזרחים או תאגידים טורקיים, טורקיה מתחייבת לשפות את ישראל או שליחיה בגין כל הוצאה, הפסד או נזק הנובעים מכך.

בנוגע להיבטים האחרים, המעוגנים בהסכם הנורמליזציה:

עם אשרור ההסכם שני הצדדים מתחייבים להחזיר את שגריריהם.

שני הצדדים מתחייבים לא להביא או לתמוך בהליכים דיפלומטיים או משפטיים כנגד הצד האחרי בנוגע לתקרית המשט בפורומים לאומיים או בינלאומיים.

שני הצדדים מתחייבים שלא להרשות פעילות טרור או פעילות צבאית כנגד הצד השני בשטחם או משטחם או לספק תמיכה לפעילות כזו מחוץ לשטחם. הצדדים מתחייבים לנקוט בכל האמצעים הדרושים למנוע ייזום, תכנון, הכוונה, מימון או ביצוע של פעולות כאלה.

ישראל תאפשר לטורקיה להעביר סחורות אזרחיות לטובת האוכלוסייה בעזה, דרך המעברים בישראל, בתיאום עם הרשות הפלסטינית ובכפוף לשיקולי ביטחון. לגבי חומרי בנייה, העברתם מוכפפת בפירוש למנגנון הקיים להעברת חומרי בניה לעזה. ישראל גם מקדמת בברכה את היוזמה הטורקית להקים בעזה מתקן התפלה. טורקיה מביעה גם את כוונתה להקים תחנת כוח בעזה, עצמאית או בשיתוף עם מדינות אחרות, בכפוף לאישור ישראלי ולשיקולי ביטחון. הסכמות אלה תיושמנה כל עוד הרגיעה באזור תימשך.

ההסכם ייכנס לתוקף לאחר שתימסר על יד הצד האחרון הודעה כי התקיימו ההליכים הפנימיים לאישרור ההסכם. בישראל, מדובר בהנחת ההסכם על שולחן הכנסת (לאחר שהקבינט אישר אותו, כידוע)  ולאחר 14 יום הבאתו לאישור הממשלה. בטורקיה, מצוין במפורש במזכר הנורמליזציה, ההסכם מצריך אישור של האספה הלאומית, שלאחריו יקבל תוקף של חוק המחייב את כל הרשויות, לרבות הרשות השופטת. ממשלת טורקיה מתחייבת לזרז את סיום ההליכים הקיימים, במגבלות הנובעות מהפרדת הרשויות ואולם מודגש, כי בכל מקרה ההליכים יסתיימו לאחר מתן תוקף של חוק להסכם.

משמעויות של ההסכם:

אחריות חיילים ואזרחים ישראלים – כפי שהערכתי לפני פרסום ההסכם, אין הוא מבטיח חסינות מלאה. במישור האזרחי, הוראה חשובה מאוד היא ההתחייבות הטורקית להחתים את משפחות הנפגעים שתקבלנה פיצוי על כתבי ויתור שיועברו לישראל. ויתור כזה עשוי לחסום תביעות אזרחיות גם בערכאות שמחוץ לטורקיה. עוד חשוב לציין, כי טורקיה התחייבה לשפות את ישראל או ישראלים בגין תביעות שתוגשנה ע"י טורקים נגדם – גם מחוץ לטורקיה, כך שלטורקיה אינטרס ברור שלא יתקיימו הליכים אלה. יחד עם זאת, כפי שהערכתי, התחייבות זו אינה יכולה למנוע מאזרחים טורקיים ליזום הליכים פליליים במדינות זרות מחוץ לטורקיה ואינה סותמת את הגולל על הבדיקה המקדמית המתקיימת בבית הדין הפלילי הבינלאומי. כמו כן, ההסכם אינו מונע ממי שאינם אזרחים טורקים לתבוע או ליזום הליכים פליליים, בטורקיה או מחוץ לה ועל תביעות כאלה אין לממשלת טורקיה שום אחריות. יחד עם זאת, כדאי לזכור שכל ההרוגים בתקרית היו טורקים (אחד מהם היה אזרח כפול – טורקי-אמריקאי). מן הסתם משקלן של תביעות אזרחים זרים אחרים בגין פציעה, יחס לא נאות או נזקי רכוש מועט בהרבה.

למרות הקישור שנעשה בין הסכם הפיוס להסרת התנגדות טורקית לקשרי ישראל עם נאט"ו או לפעילות ישראלית בארגונים בינלאומיים אחרים, מבחינה פורמלית המזכר אוסר רק על פעולות דיפלומטיות ומשפטיות בפורומים בינלאומיים בקשר לתקרית המשט.

ההתחייבות בנוגע למניעת טרור כנגד הצד האחר, שלמרות ניסוחה ההדדי, קושרה לדרישה הישראלית הנוגעת למשרדי חמאס בטורקיה, נוסחה באופן רחב למדי, הכולל לא רק ביצוע קונקרטי של פעולות טרור, אלא גם תכנון, מימון, הכוונה – ההוראה מנוסחת בצורה טובה לישראל.

ההתחייבות הישראלית בנוגע לסיוע הומניטארי לעזה – כפי שצוין בפרסומים התקשורתיים, הסגר הימי אינו מוזכר וטורקיה מתחייבת להעביר את הסיוע דרך המעברים הישראליים ובכפוף לשיקולי ביטחון של ישראל. יתר על כן, יש התייחסות מפורשת לכך שההתחייבות הישראלית תקפה רק במצב רגיעה. ההתייחסות לרשות הפלסטינית בהסכם כנראה מכוונת למנוע הכרה בקשר ישיר כלשהו של טורקיה לחמאס ואולי גם למנוע מהחמאס לשלוט על הסיוע. לדעתי, גם סעיף זה מנוסח בצורה טובה לישראל.

מה אין בהסכם ובמזכר? התייחסות למאמץ שהטורקים התחייבו לעשות על מנת לסייע בהחזרת גופות החיילים והאזרחים הישראלים המצויים בעזה. בתקשורת נמסר שהעניין הוסדר באגרת נפרדת של טורקיה לישראל. כמו כן, אין התייחסות כלשהי להיבטים כלכליים הנוגעים לניצול הגז בים התיכון. כמובן, העדר התייחסות בהסכם הפורמלי אין משמעו שהעניין לא עלה בדיונים הלא-פורמליים בין המדינות.

למרות חתימתו, ההסכם טרם נכנס לתוקף, לשם כך עליו לעבור הליכי אישור פנימיים בשתי המדינות.

בשורה התחתונה – אני סבור שמדובר בהסכם טוב לשני הצדדים.