התראיינתי אתמול לתכנית רצועת הביטחון בגלי צה"ל על העבודה של צה"ל מול ארגוני זכויות אזרח, קישור – כאן (מתחיל בדקה 10:30, פחות משמונה דקות).

הרקע היה הסערה התורנית בנוגע לארגון "שוברים שתיקה", לאחר שתחקיר ערוץ 2, המבוסס על פעילותו של הארגון "עד כאן" העלה שאלות בנוגע לתחקור חיילים ע"י "שוברים שתיקה" בעניינים מבצעיים ומסווגים, שאין להם לכאורה קשר להפרת חוק ופגיעה בפלסטינים (קישור לתחקיר – כאן).

שוברים שתיקה הפגנה שוברים שתיקה הפגנה2

לו הייתי ציני יותר, הייתי מעלה את האפשרות שבין "שוברים שתיקה" לבין "עד כאן" יש הסכם חשאי לעזרה הדדית שתכליתה לעודד תרומות לשני הארגונים. ככל ששוברים שתיקה מקבלים יותר תשומת לב תקשורתית ואף נפתח להם הפתח לטעון שהם נרדפים, רב הסיכוי שמי שתומך בהם היום, בישראל ובעיקר בעולם, רק יגביר את תמיכתו. מנגד, "עד כאן" מנסים למצב את עצמם בקרב הימין והציבור הנוטה לימין כלוחמים נועזים בהסתה אנטי-ישראלית ו"שוברים שתיקה" היא מטרה קלה. עם יד על הלב – מי מאיתנו אוהב לראות במראה דמות לא מחמיאה?

כתובע צבאי ראשי לשעבר, הייתי רוצה שכל חייל שהיה עד להתנהגות חריגה של חבריו בלחימה ידווח על כך בסמוך למקרה – למפקדיו, ואם אין הוא מרגיש נוח לפנות אליהם – לפרקליטות הצבאית (זה המקום להדגיש שכל חייל זכאי לפנות ישירות לפרקליט צבאי – אין הדבר נחשב "עקיפת סמכות"). זכורים לי מקרים לא מעטים שחיילים פעלו כך, תוך נכונות למסור עדות באופן גלוי ולציין את הזמן, המקום והפרטים של האירוע.  לפעמים המפקדים פעלו באופן נחרץ ומיידי כלפי הפרות "קטנות", כמו השחתת קירות בכתובות ובכך מנעו בהמשך הפרות חוק חמורות יותר. כאשר פנו חיילים לפרקליטות הצבאית סמוך לאירוע, קל יותר היה לרדת לשורשו של עניין ולמצות את הדין עם מפרי חוק. חשוב לזכור שקיומם של מפרי חוק הוא בלתי נמנע בכל חברה אנושית ובכל צבא, בשגרה ובלחימה, גם בצבא המשתדל  לפעול כחוק ולהיות מוסרי. בעיני, חיילים אלה, שלקחו גם סיכון לא פשוט של נידוי ביחידתם, ראויים להערכה יותר ממי שבאים למרק את מצפונם בעילום שם ואחרי שנים אצל "שוברים שתיקה".

יחד עם זאת, במדינה דמוקרטית צריך לגלות מידה מסוימת של סובלנות גם כלפי "הדלפות" לגורמים שאינם מוסמכים – בין אם מדובר בעיתונאים ובין אם מדובר בארגוני זכויות אדם. נדמה לי שהצבא לא חיפש ולא העמיד לדין חיילים שפנו לכרמלה מנשה בטענות כי הטיפול הרפואי בהם היה לקוי, או בטענות שמפקדים התעמרו בהם, למרות שגם פנייה כזו מנוגדת לחוק ולפקודות הצבא. ראוי לגלות סובלנות דומה גם כלפי פנייה לארגוני זכויות אדם בנוגע להתנהגות פסולה כלפי פלסטינים.

כתבתי "סובלנות מסוימת", משום שיש כאן גבול עדין. חייל שהחליט לפנות מחוץ לצבא בעניין צבאי, צריך לקחת על עצמו גם את האחריות שלא לגרום יותר נזק מתועלת ולא לחשוף מידע סודי שאין שום צורך לחשוף אותו על מנת להשיג את המטרה לשמה פנה. לא כלו האיומים הביטחוניים על מדינת ישראל וגילוי מופקר של סודות מדינה אסור להקל בו ראש.