בן גוריון זוכר - מתוך הקדימון

צפיתי אתמול בעניין בסרט התעודה "בן גוריון זוכר", ששודר בערוץ הראשון, 43 שנים לאחר שנעשה ונגנז ערב מלחמת יום הכיפורים.

לא למדתי דברים חדשים על האירועים הדרמטיים שנסקרו בסרט, אבל מעניין היה לראות את בן גוריון, בצילום תקריב (קלוז-אפ)  ובצבע. עיניו הן שמשכו את תשומת לבי: גם קרוב לגיל 87 (וזמן קצר לפני מותו) הן שידרו חיוניות, סקרנות, תבונה וכריזמה, שקשה לנחש מן הסרטים בשחור-לבן שבהם הוא מצולם מרחוק נואם.

היה מעניין גם לראות את בן-גוריון עם המרואיינים האחרים, גם הם, ברובם, כבר אינם בין החיים. שוב, פחות חשובים הדברים שנאמרו, מאשר איזו שפת גוף הדדית, שקשה יותר להסתיר. כמובן, ייתכן שאני משליך על הסיטואציה מידע קודם, אבל האם עוד מישהו ראה היסוס אצל בן גוריון לפני שהשיב לשאלה מה הוא חושב על אריאל שרון ובדל אירוניה בחיוכו בעת שהשיב לשאלה?

לעומת זאת, קטעי הקישור בין הראיונות התיישנו מאוד. הם היו מיותרים, ארוכים ומייגעים. לדעתי, עדיף היה לערוך מקטעי הראיונות בלבד סרט של רבע שעה או מעט יותר. למי שטרם צפה אני יכול רק להמליץ להקליט את השידור החוזר (ואני בטוח שיהיה) ולדלג על קטעי הקישור.