היום התפרסם כי בית הדין של האיחוד האירופי פסל את הכללת ארגון החמאס ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד. ההודעה לתקשורת מטעם בית הדין (פסק הדין המלא טרם נמסר לפרסום) מדגישה כבר בכותרת כי ההחלטה מבוססת על טעמים פרוצדוראליים בלבד. הבסיס לפסילה, כך נמסר, הוא פגם בתשתית העובדתית של ההחלטה. נכתב בהודעה כי החלטתה של המועצה התבססה על מידע מהתקשורת ומהאינטרנט ולא על החלטות של גופים לאומיים מוסמכים, כפי שמתחייב.

עוד חשוב להדגיש, כי בית הדין החליט לעכב את ביצוע ההחלטה (כלומר, הוצאת החמאס מרשימת ארגוני הטרור) למשך שלושה חודשים ואם יוגש ערעור על ההחלטה לבית הדין האירופי לצדק – עד להכרעה בערעור.

ובסיום ההודעה, מודגש שוב כי היא מבוססת על טעמים פרוצדורליים וכי לא משתמעת ממנה שום עמדה לגבי השאלה המהותית האם יש לסווג את החמאס כארגון טרור לפי חקיקת האיחוד.

השר בנט מיהר להגיב על ההחלטה. הוא מצוטט ב"מעריב" כאומר: "חוקי הסדום של בית המשפט האירופי התירו את דמם של היהודים". הוא לא היחיד שהגיב באופן מתלהם, אחרים הזכירו אנטישמיות, שואה ומה לא.  אבל השר בנט הוא שר בממשלת ישראל, אפילו שר הכלכלה, תפקיד ממנו אפשר להיווכח בחשיבות הקשרים הכלכליים והאחרים עם אירופה. מותר לצפות ממנו לקצת מתינות ושיקול דעת? כנראה שלא כאשר הבחירות כל כך קרובות.

ומהם אותם "חוקי סדום"? לדרוש שהכרזה על ארגון טרור, הכרוכה בפגיעה בקניין והקפאת נכסים תהיה מבוססת על החלטת רשות מוסמכת ומידע משכנע? אם אלה חוקי סדום, אז יש לי חדשות עבור השר בנט, חוקים אלה חלים גם בישראל (אולי בגלל ששטח סדום המקראית באמת מצוי בתחום תחולת החוק הישראלי). כך קבע השופט זמיר בעניין התשתית הנדרשת להכרזה על ארגון טרור לפי פקודת מניעת טרור:

"אכן, יש מקום להיזהר מאוד לפני שמכריזים על חבר אנשים כי הוא ארגון טרוריסטי, ומחילים עליו את הגזירות הקשות שבפקודת מניעת טרור. המשורר הלאומי אמר אמנם בשעתו כי אין בודקים בשעת הסכנה. אך כיום, במדינת ישראל, לפי מצוות הדין, בודקים גם בודקים, שמא 'מרוב חרדה לשמירת הדמוקרטיה ייהפכו עקרונותיה לתיאורטיים גרידא, ובו זמנית יתנכרו למשמעויותיה המעשיות ויטילו מראש הגבלות ואיסורים לרוב על החירויות' … לכן על הממשלה לבדוק היטב אם אכן הנסיבות דורשות הכרזה על חבר אנשים שהוא ארגון טרוריסטי. בית המשפט עומד נכון לבדוק כל הכרזה כזאת, כדי לברר אם היא עומדת במבחן הדין: אם היא מבוססת על נתונים בדוקים, מכוונת לתכלית ראויה ונדרשת לפי מבחן המידתיות. וזאת לדעת, שבית המשפט, בהיותו מודע לחשיבות הבסיסית של חירות ההתאגדות במדינה דמוקרטית, לא ירשה שחבר אנשים יוצא אל מחוץ לחוק, אף לא בסערת רגשות העוברת על הציבור בעקבות אירוע חריג, אלא על יסוד ראיות ברורות ומשכנעות שטמונה בו סכנה ממשית של מעשי אלימות חמורים."

ועל מנת להקדים רטינה אוטומטית על בית המשפט העליון ו"שמאלניותו", המקובלת בחוגיו של השר בנט, ראוי לציין כי הדברים נאמרו במסגרת עתירה כנגד דחיית בקשה לקיים עצרת של תנועת "כך", שאף היא הוכרזה ארגון טרור (בג"ץ 6897/95 כהנא נ' קצין אג"מ, משטרת ישראל, פ"ד מט(4) 853, 859 – 860 (1995)).

אין משמעות הדברים שלא ניתן לבקר את החלטתו של בית הדין האירופי. אחרי שנוכל לעיין בנוסח ההחלטה המלא, נוכל להתרשם אם הטיעונים הפרוצדורליים משכנעים או אם הם נראים כדקדוקי עניות. עוד ראוי לשאול היכן הייתה הנציבות האירופית (הרשות המבצעת) – הרי רשימת ארגוני הטרור היא משנת 2001 ואילו ההליך הנוכחי, נראה שהתחיל בשנת 2010. מרגע שהוברר שיש טענות כנגד תקינות ההליך, מה מנע לבצע את התהליך הפרוצדורלי בעניין חמאס כהלכתו, על מנת שכל קביעה ביחס לתקינות ההליך המקורי תהפוך לתאורטית בלבד?

ובכל זאת, האמירה בדבר "התרת דמם של היהודים" ביחס להחלטה שבמפורש נותנת פרק זמן משמעותי לתיקון הפגם לפני שתיכנס לתוקף וזאת על מנת למנוע נזק בלתי הפיך של שחרור כספי החמאס  המוקפאים, היא אמירה מוגזמת והיסטרית, אפילו בתקופת בחירות.

European_Court_of_Justice_(ECJ)_in_Luxembourg_with_flags_0017.JPG_(1674479483)