צדק 2708 עמ 1א בצדק 2708 עמ 1ב בצדק 2708 עמ 2א בצדק 2708 עמ 2ב

בסוף השבוע התפרסמה כתבה במוסף "בצדק" של "מקור ראשון" המבוססת על ראיון עמי. הכתבה התפרסמה גם באתר  nrg, להלן קישור:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/589/203.html?hp=1&cat=404

נדמה לי שנקודה אחת ראויה לחידוד: בראיון אני מסביר כי דיני הלחימה (המכונים גם המשפט הבין-לאומי ההומניטארי) מתחלקים  לכללים נוקשים  (rules), למשל, האיסור על לקיחת בני ערובה וכללים גמישים יותר (standards),  המחייבים שיקול דעת ואיזון בין אינטרסים , כמו למשל, כלל המידתיות בתקיפה, המחייב לשקול את התועלת הצבאית בתקיפת המטרה מול הנזק הנלווה הצפוי לאזרחים  בסביבה כתוצאה מהתקיפה.

האיסור על ענישה קולקטיבית מצומצם יותר מכפי שמשתמשים בו לעיתים קרובות בשיח הציבורי והדיפלומטי, אבל ככל שהאיסור חל, הוא כלל נוקשה, כלומר, הוא אינו נסוג בפני שיקולים של תועלת צפויה שתצמח מפגיעה קולקטיבית באוכלוסייה אזרחית המצויה תחת שליטתך.  הוספתי וציינתי בכתבה, כי אני מפקפק מאוד בקיומה של תועלת כזו בענישה קולקטיבית מהסוג של ניתוק חשמל, אבל הדברים נאמרו למעלה מן הצורך, שכן, אפילו אם מאן-דהוא סבור כי קיימת תועלת כזו, הצעד עדיין אסור.

ועוד עניין קטן, שלא נכנס לכתבה: איסור על ענישה קולקטיבית, אמנם בניסוח מצומצם ועמום יותר מזה המצוי באמנת ג'נבה הרביעית משנת 1949, נכלל עוד בתקנות  הנספחות לאמנת האג הרביעית בדבר דיני המלחמה ביבשה ומנהגיה, משנת 1907 (תקנה 50). אין מחלוקת שתקנות האג הן חלק מהמשפט הבין-לאומי המינהגי, המחייב את כל הצדדים הלוחמים.