יום לפני הבחירות פורסם כי הליגה הערבית קראה לערביי ישראל לממש את זכותם ולהצביע בבחירות עבור המפלגות הערביות על מנת לחסום את הימין הקיצוני.

אפשר לראות בקריאה זו התערבות בוטה ופסולה בענייניה הפנימיים של ישראל. פקיד בכיר בליגה הערבית הקפיד להכחיש כי קריאה זו יצאה לבקשת המפלגות הערביות או בתיאום עמן. גם המפלגות הערביות, הגם שבירכו על הקריאה, המעיטו בהערכת השפעתה על המצביעים הערבים.

אך מה שמעניין יותר בקריאה הוא הלגיטימציה המשתמעת ממנה של התהליך הפוליטי בישראל. במדינה שבה הבחירות אינן חופשיות והתוצאות מוטות על ידי השלטון, אין טעם לקרוא למתנגדי השלטון להצביע. נהפוך הוא – במקרה כזה החרמת הבחירות היא הדרך היחידה למנוע מלהעניק לגיטימיות למשטר הקיים. בקריאת הליגה הערבית לערביי ישראל להצביע יש הבעת אמון בהוגנות הבחירות בישראל. במבט נוסף, הבעת האמון המשתמעת מהקריאה אינה מצומצמת להליך הבחירות אלא מורחבת לתפקודה המתמשך של המערכת הפוליטית לאחר הבחירות, שכן המטרה המוצהרת של הקריאה היא לחסום את הימין הקיצוני ומכך משתמעת הערכה שעליית משקלן של המפלגות הערביות בכנסת, בעקבות הבחירות, יכולה לשנות את המגמה הפוליטית הקיימת.

ניתן לטעון כי אין כאן חידוש גדול ולהזכיר את יוזמת השלום הערבית (שמקורה ביוזמה סעודית) שאומצה רשמית על ידי הליגה הערבית בשנת 2002, כלומר, לפני למעלה מעשר שנים. היוזמה קוראת לישראל לקבל על עצמה עקרונות מסוימים לשלום עם הפלסטינים ולשלום אזורי, בתמורה להכרה, נורמליזציה וביטחון עם כל מדינות ערב. אפשר לסבור כי ישראל אינה יכולה לקבל את העקרונות המוצעים כלשונם ואולם לא ניתן להתעלם מכך שהארגון, הכולל 22 מדינות ערביות, שרובן לא מקיימות קשרים עם ישראל ולא מכירות בה, אימץ פה אחד החלטה המכוונת לנהל שיח עם ישראל (אמנם, בכפוף לתנאים מוקדמים) וגילה נכונות, בתנאים מסוימים, לקבל אותה כמדינה לגיטימית באזור.

אפשר גם לומר, על מנת להמעיט ממשמעותה של הקריאה האחרונה, שהיא הוצאה כהודעה על ידי ״אגף פלסטין״ של הליגה ולא בהחלטה של נציגי המדינות החברות.

למרות ההסתייגויות האפשריות, יש דבר מה מעודד בקריאה זו, המצביעה על ראיית המורכבות והניואנסים במדינת ישראל. השקפה כזו מנוגדת לתפיסה של דמוניזציה ואי הכרה שאפיינה את היחס של העולם הערבי לישראל משך שנים רבות. זכורים עדיין "שלושת הלאוים" של ועידת חרטום של הליגה הערבית, לאחר מלחמת ששת הימים: לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל, לא לעריכת משא ומתן עם ישראל. להבדיל מכך, תפיסה מורכבת של הצד האחר, כפי שמתבטאת בקריאה לערביי ישראל להצביע, עשויה לשמש תשתית לגישור על פערים והגעה להסכמה ולשלום, אם יהיה מי שירים את הכפפה, בישראל וגם בקרב ההנהגה הפלסטינית ובעולם הערבי כולו.

גרסה מקוצרת של מאמר זה פורסמה במדור מכתבים למערכת של "הארץ" היום, 30.1.2013