מאמר זה נכתב בהמשך למאמרי "'תכנית ההרגעה' – תחילתה של התפכחות ואשליית האוטונומיה", שבו הבחנתי בין שני סוגי אוטונומיה: האחד, אוטונומיה כשלב מעבר בהתפתחות הדרגתית לעצמאות מלאה והאחר, אוטונומיה כהסדר קבוע במסגרת מדינה. טענתי העיקרית הייתה, כי באוטונומיה קבועה התושבים בשטח האוטונומיה הם אזרחים בעלי זכויות מלאות במדינה וכי מוסדות הממשל העצמי שלהם הם שכבה נוספת של זכויות פוליטיות, הבאה בנוסף להשתתפותם בתהליך הפוליטי המתווה את דרכה של המדינה ולא במקומה.

אני סבור כי לדברים השלכה ישירה על  הפתרון האפשרי לסכסוך הישראלי – פלסטיני, שכן הפיכת האוטונומיה הפלסטינית משלב מעבר להסדר קבוע במסגרת שליטה ישראלית על יהודה והשומרון, תחייב מתן אזרחות ישראלית מלאה לפלסטינים בשטחי האוטונומיה, שאם לא כן, תיחשף ישראל לביקורת בין-לאומית מוצדקת בגין אפליית חלק מהאוכלוסייה על ידי הגבלת זכויותיה הפוליטיות.

במאמר זה אני מבקש לאתגר את התזה שלי באמצעות דוגמה נוספת: פוארטו ריקו.

פוארטו ריקו, אי בים הקריבי, הפך לטריטוריה בשליטת ארה"ב לאחר שספרד ויתרה על השליטה בו בתום מלחמת ארה"ב-ספרד על סף תחילתה של המאה העשרים. כיום לפוארטו ריקו מוסדות מפותחים של ממשל עצמי, מה שהביא את האו"ם להסיר אותה מרשימת הטריטוריות ללא ממשל עצמי עוד בשנת 1953. החל משנת 1917 לתושבי האי אזרחות אמריקאית והיום הם זכאים לנוע בחופשיות ולעבוד ברחבי ארצות הברית. יחד עם זאת, תושבי פוארטו ריקו אינם מצביעים בבחירות לנשיאות ארה"ב ואינם מיוצגים בקונגרס באופן שווה לתושבי מדינות ארה"ב: בסנאט אין הם מיוצגים כלל ואילו בקונגרס יש להם נציג ללא זכות הצבעה.

האם נמצא כאן מודל ביניים לגיטימי, הסותר את טענתי במאמרי הקודם?

ובכן, למרות שתושבי פוארטו ריקו נהנים מזכויות שסביר להניח שישראל תהסס מלהעניק לתושבים הפלסטינים בשטחים  (אזרחות, חופש תנועה, זכות לעבוד במדינה מחוץ לשטח האוטונומיה) דווקא ההתפתחויות האחרונות מראות שהמודל הנוכחי של פוארטו ריקו אינו יציב וסביר להניח כי הוא עתיד להיות מוחלף על ידי מודל אחר.

בנובמבר האחרון, במסגרת משאל עם, הצביעו רוב תושבי פוארטו ריקו נגד המשך הסטטוס הקיים של האי. בשאלה השנייה במסגרת המשאל, נתבקשו התושבים לבחור בין שלוש אפשרויות להסדר חדש:  הצטרפות כמדינה ה-51 לארה"ב, עצמאות מלאה, או הקמת מדינה ריבונית נלווית לארה"ב (free associated sovereign state).* הפורטוריקנים בחרו בהצטרפות לארה"ב כמדינה ה-51 של הברית. הדבר מעביר את הכדור לידי  הקונגרס בארה"ב, שכן מובן כי הצטרפות לארה"ב כמדינה אינה יכולה להיעשות ללא הסכמתו. חשוב לציין, כי לאורך השנים, הן החלטות פורמליות של הקונגרס בארה"ב והן הצהרות של המפלגות העיקריות בארה"ב הכירו בזכות ההגדרה העצמית של הפורטוריקנים ובזכותם לקבוע את הסטטוס של האי.

ההתפתחות האחרונה שאיתרתי בנושא, הייתה החלטה של הקונגרס של פוארטו ריקו, חלק ממוסדות הממשל העצמי באי, לפני כשבוע (11 בדצמבר), הקוראת לנשיא ארה"ב ולקונגרס האמריקאי לפעול בהקדם בהתאם לרצונם החופשי והדמוקרטי של תושבי פוארטו ריקו לשנות את מעמדו של האי ולהתקבל כמדינה במסגרת ארה"ב. אני ממליץ לעיין בהחלטה, המתארת בצורה יפה את הרקע ההיסטורי, כמו גם את הדרישות הנוכחיות ותחושתם הקשה של תושבי פוארטו ריקו כתוצאה מאי ייצוגם השווה במערכת הפוליטית האמריקאית.

מסתבר, אם כן, כי הדוגמה של פוארטו ריקו דווקא מוכיחה כי אוטונומיה ללא זכויות אזרח מלאות במדינה איננה מודל יציב להסדר פוליטי קבוע. מעניין יהיה לעקוב אחר ההתפתחויות באי.


* סטטוס מעניין כשלעצמו, המשותף לכמה מידידותיה המסורות של ישראל באו"ם: מיקרונזיה, איי מרשל ופלאו. לא אעסוק בו כאן.