אין הרבה מימרות שמרגיזות אותי כמו המימרה הישנה לפיה "טרוריסט בעיניו של פלוני הוא לוחם חופש בעיניו של פלמוני".[1] אין למימרה זו כל שחר, שכן המושגים המושווים בו נמצאים במישורים שונים לגמרי. הגדרתו של אדם כלוחם חופש, עניינה במטרות הפוליטיות שעבורן הוא נלחם. לעומת זאת, טרור עניינו באמצעים פסולים מסוימים שננקטים להשגת מטרה פוליטית. לפיכך, יכול אדם להיות לוחם חופש וטרוריסט גם יחד, אם הוא מקדם את מטרתו המוצדקת באמצעים של טרור. מאידך גיסא, יכול אדם להילחם בעבור מטרה מפוקפקת במסגרת ארגון מחתרתי או בלתי סדיר, מבלי שיפעל באופן המצדיק הגדרתו כטרוריסט.

שנים רבות התקשתה הקהילה הבין-לאומית, בעיקר מטעמים פוליטיים, הקשורים במחלוקת על פעולותיהן של תנועות לשחרור לאומי, להסכים על הגדרה ברורה לטרור. אפילו אמנות בין-לאומיות שנועדו להילחם בגילויים מסוימים של טרור, כגון האמנה הבין לאומית כנגד לקיחת בני ערובה,[2] עקפו קושי זה על ידי הימנעות מהגדרת "טרור".[3] יחד עם זאת, מגמה זו משתנה בשנים האחרונות וקיימת הסכמה רחבה לכל הפחות על הליבה של ההגדרה: אלימות הננקטת כלפי אזרחים ורכוש אזרחי לשם השגת מטרות פוליטיות באמצעות הטלת פחד היא טרור.[4]

לאחרונה צוטט שר החוץ, מר אביגדור ליברמן, בהקשר של הפנייה הפלסטינית לקבל מעמד של מדינה משקיפה באו"ם, כי "הפנייה של אבו-מאזן לאו"ם היא טרור מדיני נטו".[5] לגיטימי בהחלט להתנגד לפנייה הפלסטינית לאו"ם. ניתן לטעון כי מדובר בצעד חד-צדדי הנוגד את ההסכמים בין הצדדים ועלול להרחיק את השלום. גם לדעתי, הדרך היחידה לפתרון הסכסוך היא במשא ומתן ישיר וללא תנאים מוקדמים. יחד עם זאת, אין זה מן התבונה לכנות מהלך זה "טרור מדיני". יש בכך משום זילות של הגדרת הטרור, שדווקא אנחנו כישראלים, שסבלו ועדיין סובלים רבות מהטרור, צריכים להימנע ממנה. יש חשיבות בשימור הקונצנזוס הבין-לאומי המסתמן לפיו טרור הוא פגיעה מכוונת באזרחים או חבלה מכוונת ברכוש אזרחי לשם השגת מטרות פוליטיות ובאמצעות הטלת פחד, תהא המטרה מוצדקת ככל שתהא. צעדים מדיניים חד-צדדים, פסולים ככל שיהיו, גם אם נועדו לכפות תוצאה פוליטית הרצויה ליוזמיהם, אינם טרור.

ביקורת עצמית אף היא נדרשת כאן: אני השתמשתי בעבר בביטוי "טרור משפטי" לתיאור ניסיונותיהם של גורמים עוינים להביא למעצרם או להעמדתם לדין של מפקדי צה"ל וחייליו בחו"ל בגין "פשעי מלחמה" כביכול.[6] ביקשתי להדגיש כי היוזמים של הליכים אלה, אינם מעוניינים בתום-לב בעשיית צדק וברור להם לחלוטין כי ההליכים שיזמו חסרי בסיס ולא יגיעו לכלל משפט והרשעה. מטרתם אינה אלא להשתמש לרעה בפרסום בדבר עצם פתיחת ההליכים לשם פגיעה במורל והטלת פחד על מפקדי צה"ל וחייליו, כך שיחששו לנקוט בפעולות הנדרשות והחוקיות להגנת מדינת ישראל ותושביה. לגופו של עניין, אני עומד מאחורי דברים אלה גם היום. עוד אוכל לומר להגנתי, כי השימוש שלי במלה "טרור" לכל הפחות קרוב למקור הלשוני של המלה, שהוא "פחד" או "אימה". יחד עם זאת, גם השימוש שלי בביטוי "טרור משפטי" היה שגוי. ראוי לשמור את המושג "טרור" לפעולות אלימות בלבד, בנסיבות שהוגדרו לעיל.


[1] או בנוסח השגור באנגלית: "One man's terrorist is another man's freedom fighter".  מי שמבקש תשובות באשר למקור הביטוי יכול לעיין כאן: http://wiki.answers.com/Q/Who_said_one_man's_terrorist_is_another_man's_revolutionary

אינני יכול לערוב לנכונות הדברים, מכל מקום, מעניין כי נטען שהביטוי אינו ישן כל כך.

[2] ראה: 1979 International Convention against the Taking of Hostages, הזמינה בקישור הבא: http://treaties.un.org/doc/Treaties/1979/12/19791218%2003-20%20PM/Ch_XVIII_5p.pdf .

[3] ראה גיל לימון, "טרור במשפט הבין-לאומי", עמ' 597-626 בספרו של פרופ' רובי סיבל משפט בין-לאומי (מהדורה שניה), עמ' 598-600.

[4] ראה גיל לימון, לעיל הערה 3, בעמ' 625-626.

[5] איתמר פליישמן "נמאס לשמוע הבכי לגבי העניין החברתי", אתר Ynet, 14.11.2012, זמין כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4305185,00.html .

[6] תומר זרחין "צה"ל: נגד ישראל מופעל טרור משפטי בינלאומי",  הארץ, 19.2.2009, זמין כאן: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1246566.