שאלות של טוהר המידות כרוכות תדיר במעבר של עובדי ציבור לעבודה בשוק הפרטי. לרוב, מועלות השאלות בהקשר של פקידים בכירים במשרד האוצר ה"נוחתים" לאחר פרישתם בהנהלת בנקים או תאגידים גדולים אחרים ואולם חשוב להפנות את האור גם לקשיים העשויים להתעורר כתוצאה ממעבר ממערכת אכיפת החוק לייצוג עבריינים ("חוקרי המשטרה פורשים והופכים מיד לפרקליטים של עברייני צמרת", הארץ, 27.9.2012, קישור: http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1831141).

הבעיה איננה ייחודית למשטרת ישראל. נתקלתי בה כתובע צבאי ראשי לשעבר, כאשר בכירים במצ"ח, גם ביחידות רגישות, הפכו לעורכי דין המייצגים עבריינים מהסוג שטיפלו בהם בתפקידם הצבאי. גם מעברים בתוך הפרקליטות הצבאית, מתפקיד של תובע צבאי לתפקיד של סניגור צבאי, עוררו לעיתים קשיים.

חופש העיסוק הוא מזכויות היסוד של האדם בישראל ומכאן מתחייבת הזהירות בהטלת מגבלות על חוקר או פרקליט שפרש משירות הציבור. אי אפשר לשלול מאותם פורשים את זכותם לעבוד כעורכי דין ואף אין זה סביר לשלול מהם את הזכות לעסוק בייצוג עבריינים, כאשר התמחותם וניסיונם הם בתחום הפלילי.

יחד עם זאת, מידע ספציפי אליו נחשפו חוקרים ופרקליטים, מתיקי מודיעין או מתיקי חקירות איננו רכושם אלא פיקדון, שנמסר להם בנאמנות. חופש העיסוק שלהם אינו כולל "זכות" לרוץ עם פרישתם ולייצג את אותם עבריינים שטיפלו בעניינם בתפקידם הציבורי. ייצוג כזה בהכרח מעורר קושי, שכן גם עורך דין עם רצון טוב יתקשה לייצג תוך התעלמות ממידע רלוונטי שנחשף אליו בעבר. זה איננו רק טיעון מוסרי: עוד מימים ימימה אוסר חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) על מי שטיפל בעניין מסוים של אדם  לייצג אחרי פרישתו מהשירות את האדם באותו ענין כלפי המוסד של שירות הציבור שבו שירת. הגבלה זו, להבדיל מהגבלות אחרות בחוק, אינה מוגבלת בזמן.

בעיה מורכבת יותר מעוררת חשיפתם של אותם פורשים לשיטות פעולה מסוימות של גופי אכיפת החוק, במיוחד בתחום איסוף המודיעין. אין המדובר ב"סודות" הידועים לכל, כגון, עצם השימוש בהאזנות סתר או במקורות אחרים, אלא בשיטות יצירתיות יותר, הנדרשות כדי לשטות בעבריינים מתוחכמים וזהירים ואשר כוחן בחשאיותן. כאן הגבלתו של הפורש בעייתית יותר, שכן אין היא משתרעת על עניין מסוים של אדם מסוים בלבד, אלא על מכלול עניינים רחב יותר וקשה לתיחום.

המחוקק ניסה להתמודד עם בעיה זו ושלא כמצוין בכתבה המוזכרת לעיל, כבר התקבל תיקון לחוק בחודש פברואר האחרון, תיקון שנכנס לתוקף, באופן הדרגתי, החל מחודש יולי (קישור לחוק, כפי שפורסם ברשומות: http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/739C8260-5278-4396-A842-609E5E664049/34053/2343.pdf). החוק מאפשר להגדיר תפקידים רגישים במערכות אכיפת החוק ולהחיל עליהם תקופת "צינון" של שלוש שנים וכן להטיל מגבלות מיוחדות נוספות, באישור ועדה של הכנסת. הוראה חשובה אחרת בתיקון האחרון, מחייבת את הפורש מתפקיד רגיש למסור הודעה על משרה שברצונו לקבל או מעורבות אחרת בעסק לממונה שנקבע לשם כך. חשיבותה של הוראה זו בכך שהיא עשויה להקל על אכיפת הוראות החוק. העדר אכיפה מספקת מהווה לעיתים קרובות עקב אכילס של הרבה הסדרים חוקיים טובים.

מאמר זה, בגרסה מעט מקוצרת,  פורסם במכתבים למערכת "הארץ", 3/10/2012